Нашел немного инфы о залежах серы в Беери и заводу по ее обработке, на развалинах которого мы так повеселились
כ- 200 דונם של מכרות נטושים ושמורת טבע בחבל הבשור, כ- 2 ק"מ מקיבוץ בארי. במקום נתגלה מרבץ של גופרית ששקעה בקרקעיתו של מקווה מים מתוקים וחמים שהיה כאן בתקופת הניאוגן. הגיאולוג הבריטי וילאמס שגילה את המרבץ במלחמת העולם הראשונה קיבל מממשלת המנדט את הזיכיון לניצולו. בשנת 1933 הוחל בכריית הגופרית, נסלל כביש צפונה לצורך הובלת הגופרית אל נמל עזה, ואף הוקם מפעל לעיבוד הגופרית. המכרות והמפעל פעלו עד שהמרבץ נוצל עד תום מבחינה כלכלית (1946). עד לשנת 1938 הפיק המכרה כ- 7,000 טונות גופרית. כיום נותרו במקום שוחות הכרייה, ערימות פסולת גופרית וכן מיבנה המפעל ולידו באר עמוקה ובריכת אגירה. כ- 300 מטר מדרום למכרות נותרו שרידי מתחם צבאי גדול, הכולל מבנים ומערכת כבישים: כאן היו במלחמת העולם השנייה מחסני תחמושת גדולים של הצבא הבריטי.
Источник
http://www.kkl.org.il/KKL/advanced_template.aspx?id=17661